הרמת סינוס נשמעת זרה ואף מלחיצה בעבור אנשים שלא מגיעים מעולם רפואת השיניים, אולם לעיתים מדובר בטיפול הכרחי ואם להיות לגמרי כנים, לא כל כך נוראי כמו שהוא נשמע.

ראשית כל, מהי הרמת סינוס?

בעבור האנשים הזקוקים להשתלת שיניים, יש צורך בכמות מספקת של עצם עליה יהיה ניתן להתבסס ולעבוד. הווה אומר, השתל זקוק לתשתית ראויה, אם תרצו לקרוא לזה ככה, כדי שיוכל להישאר במקומו שנים רבות. הרמת הסינוס מיועדת לעיבוי העצם באזור בו נמצאות השיניים הטוחנות, כלומר החלק האחורי של הלסת. כמו כן, לרוב מדובר בלסת העליונה.

באשר לשם, הרמת סינוס, הדבר נובע מהנוכחות של הסינוסים, מעל הלסת העליונה. במידה וחסרה עצם ועדיין ממשיכים עם הפרוצדורה ומבצעים השתלה, עלולה להתרחש חדירה למערכת הסינוסים, שבתורה עלולה להוביל לדלקת באזור. מיותר לציין שבמצב כזה התהליך כולו יורד לטמיון והשתל המדובר לא נקלט.

במהלך טיפול הרמת סינוס, מגביהים את העצם בעזרת תחליף מלאכותי שלה, מה שמייצר מקום, אחיזה ותשתית ראויה לקראת טיפול השתלה. בעבור חלק מהמטופלים, המחסור בעצם הוא עניין שנגרם לאורך השנים בעקבות דלקות או אובדן שיניים, אולם הוא גם יכול להיות מצב מולד. אגב, במידה והמטופל העביר שנים ללא שן שאיבד, אובדן העצם באזור המדובר עשויה להיות משמעותית יותר. זאת כמובן, לצד תופעות נוספות שעל המטופל להתמודד איתן אם חסרות לו שיניים.

הרמת סינוס פתוחה או סגורה?

כעת, נשאלת השאלה מה ההבדל בין שתי הפרוצדורות, ואיזה סוג מתאים לאיזה מטופל.

הרמת סינוס פתוחה 

מתבצעת במקרים החמורים יותר, כאשר המחסור בעצם הוא המשמעותי יותר, חצי סנטימטר לכל היותר. בטיפול כזה יש צרך לפתוח פתח בחלל הפה, שלאחר מכן מתמלא בתחליף מלאכותי של עצם. מכאן, הגוף עושה את שלו והגוף מייצר תחליף עצם בעצמו, מה שאומר שהעצם נקלטה כהלכה. מכאן, נותר לחכות מספר שבועות עד מספר חודשים בטרם תתבצע ההשתלה, כדי למקסם את יעילותה.

הרמת סינוס סגורה 

מתבצעת כאשר המצב חמור פחות, כלומר מילימטרים ספורים. מכאן, גם הטיפול הוא פחות פולשני לעומת הרמת סינוס פתוחה. במקרה כזה, הטיפול מתמקד בעצם של הלסת, והקרבה לסינוס מוגבלת. כפי שניתן לשער, גם הפתח בלסת המתבצע במהלך הניתוח קטן יותר, ודרכו הרופא משחיל את תחליף העצם, ומאוחר יותר גם את השתל. אגב, להבדיל מהרמת סינוס פתוחה, בגרסה הסגורה של הטיפול, אין צורך להמתין על מנת שתחליף העצם יתאחה.

אם כך, נשאלת השאלה איזה טיפול מתאים למטופל. כאמור, הקריטריון הוא כמות העצם שיש למטופל, והאם המחסור בה הוא משמעותי או יחסית מינורי. כמובן, מכאן הרופא מפעיל את שיקול הדעת, ומתווה את הליך הטיפול מתאים והאיכותי ביותר למטופל, על פי הידע והניסיון שלו בתחום.