אבחון נגעים בחלל הפה

נגעים בחלל הפה הם תופעה שכיחה שעשויה להופיע מסיבות שונות ומגוונות. מדובר בשינויים ברקמה המתבטאים בכתמים, נפיחויות, פצעים או גושים שמופיעים בחלל הפה, על הלשון, החניכיים, ריריות הלחיים או השפתיים. למרות שרוב הנגעים שפירים וחולפים מעצמם, חשוב להכיר אותם ולדעת מתי לפנות לבדיקה מקצועית. האבחנה המוקדמת של נגעים חשודים חשובה כדי למקסם טיפול ולמנוע סיבוכים אפשריים. רופא השיניים המכיר היטב את חלל הפה יכול לבצע בדיקה שגרתית ולזהות נגעים שונים, כולל נגעים טרום סרטניים או סרטניים. אילו סוגי נגעים נפוצים בחלל הפה וכיצד מאבחנים אותם?

תהליך האבחון המקצועי

תהליך אבחון הנגעים בחלל הפה מתחיל תמיד בבדיקה קלינית מקיפה. הרופא בוחן את המיקום, הגודל, הצבע, המרקם והמאפיינים של הנגע, וגם אם יש כאב או אי נוחות. במידת הצורך, הרופא יפנה לבדיקות משלימות כגון צילומי רנטגן, אולטרסאונד או בדיקות דם. ברוב המקרים בהם נשלל גורם טראומטי או זיהומי ברור, יהיה צורך בביופסיה של הנגע. ביופסיה היא הליך כירורגי פשוט שבו תחת הרדמה מקומית נלקחת דגימה קטנה מהנגע. הדגימה נשלחת לבדיקה פתולוגית מיקרוסקופית, ולאחריה ניתן לקבל אבחנה מדויקת ולהחליט על הטיפול המתאים. חשוב להבין שביופסיה אינה מילה נרדפת לסרטן – מדובר בכלי אבחון חשוב שעוזר לזהות את אופי הנגע ולתת טיפול נכון.

מהם סוגי הנגעים העיקריים בחלל הפה?

נגעים בחלל הפה מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות על פי רמת הסיכון שלהם:

• הקטגוריה הראשונה כוללת נגעים שפירים שמלבד אי הנוחות והכאב שהם עלולים לגרום, אין כל סכנה אחרת בנגע כזה.
• הקטגוריה השנייה היא נגעים טרום ממאירים – מצבים שיש סיכון שיהפכו להיות ממאירים ולכן חייבים לטפל בהם ולעקוב אחריהם בקפידה.
• הקטגוריה השלישית והחמורה ביותר היא נגעים ממאירים שכבר אובחנו כסרטניים ודורשים טיפול מיוחד.

חשוב להבין שעישון ושתיית אלכוהול בכמויות גדולות, חוסר היגיינה של הפה וחשיפה לשמש ללא הגנה, כולם עלולים להיות גורמים לנגעים בפה.

אפטות – הנגע השכיח ביותר

אפטות הן כיבים קטנים וכואבים המופיעים בחלל הפה והם אחד מהנגעים הנפוצים ביותר. מדובר בפצעים עגולים בגודל של חצי סנטימטר עד סנטימטר שמרכזם לבן ומסביבו הילה אדומה, והם מלווים בתחושת כאב המתעצמת בעת אכילת מאכלים חמים, חמוצים או חריפים. אפטות יכולות להופיע במקומות רבים בפה מלבד על החניכיים, בחך ובגב הלשון. אפטות הן תופעה נפוצה מאוד, למעלה ממחצית מהאוכלוסייה סבלו מאפטות לפחות פעם אחת לאורך החיים. האבחון של אפטות נעשה על פי המראה האופייני שלהן והמיקום בפה. חשוב להדגיש שאפטות אינן מדבקות ואינן מועברות מאדם לאדם, בניגוד לפצעי הרפס למשל.

גורמים להופעת אפטות ואבחון

הסיבות להופעת אפטות מגוונות וכוללות גורמים שונים. טראומה מכנית כמו נשיכה של פנים הלחי או השפה במהלך לעיסה, שחיקה בשעות הלילה אצל אנשים שחורקים שיניים, או גירוי מגשרים אורתודנטיים. גורמים נוספים כוללים מצבי לחץ ומתח, מחסור בוויטמינים ומינרלים חיוניים כמו ברזל, חומצה פולית וויטמין B12, אלרגיה למיני מזונות מסוימים, והפרעות במערכת העיכול. יש גם נטייה גנטית – כאשר יש סיפור משפחתי, הכיבים יכולים להופיע לראשונה בגיל צעיר מאד, תדירותם גבוהה והתסמינים חמורים יותר. כאשר מופיע כיב בודד שלא מחלים תוך שבועיים, חובה לפנות לבדיקה מקצועית אצל מומחה/ מומחית לרפואת הפה כדי לשלול נגעים ממאירים.

לויקופלקיה – נגע לבן טרום ממאיר

לויקופלקיה היא נגע לבן בחלל הפה שאינו ניתן להסרה בניגוב ואינו מאובחן כמחלה אחרת. זהו המצב בעל פוטנציאל ממאיר הנפוץ ביותר בפה, עם שכיחות של כחצי אחוז באוכלוסייה. הנגע מופיע ככתם לבן שטוח או מעט מוגבה, לעיתים עם מרקם מקומט. האבחון נעשה בשלבים, תחילה בדיקה קלינית, ולאחר מכן ביופסיה. חשוב לדעת שבזמן נטילת הביופסיה, בכשליש מהמקרים נמצא שינוי טרום סרטני. הסיכון גבוה במיוחד כאשר הנגע ממוקם על רצפת הפה, או צידי הלשון. עישון ושתיית אלכוהול הם גורמי הסיכון העיקריים להופעת לויקופלקיה.

אריתרופלקיה – הנגע האדום המסוכן

אריתרופלקיה הוא נגע אדום שטוח המופיע ברירית הפה ונחשב לבעל סיכון גבוה מאוד לטרום ממאירות או ממאירות. למעשה, בתשעים אחוז מהמקרים נגע זה יהיה ממאיר או יהפוך לממאיר. שכיחותו נמוכה יותר מלויקופלקיה אך הוא מסוכן הרבה יותר. האבחון נעשה על ידי זיהוי קליני של אזור אדום נמוך מסביבותיו או שטוח, שלא ניתן לשייך למחלה אחרת. כל נגע אדום חשוד בפה מחייב ביופסיה דחופה כדי לקבוע את אופי הנגע ומידת הממאירות שלו. הטיפול כולל הסרה כירורגית מלאה של הנגע ומעקב צמוד לאורך זמן. חשוב מאוד להגיע לאבחון מוקדם ככל האפשר כדי לשפר את הפרוגנוזה ולמנוע התפשטות.

קנדידה – פטרת הפה

קנדידיאזיס או פטרת הפה היא זיהום פטרייתי הנגרם על ידי פטריית הקנדידה, בעיקר מסוג קנדידה אלביקנס. הנגע מתבטא בכתמים לבנים צהבהבים המופיעים על הלשון, החניכיים, רירית הלחיים או החך, שניתן להסירם בגירוד ומתחתם נשאר אזור אדום שעלול לדמם. האבחון נעשה בדרך כלל על פי המראה האופייני של הנגעים, ובמקרים מסוימים נדרשת נטילת דגימה ובדיקה מיקרוסקופית או תרבית. פטרת הפה שכיחה במיוחד אצל תינוקות, אנשים עם שיניים תותבות, קשישים, ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת. גורמים נוספים כוללים שימוש במשאפי סטרואידים, טיפול אנטיביוטי ממושך, סוכרת לא מאוזנת ויובש בפה. הטיפול כולל תרופות אנטי פטרייתיות מקומיות או סיסטמיות, ושיפור היגיינת הפה.

כיבים – נגעים הנגרמים מגירוי

כיבים בחלל הפה הם למעשה מצב של אי רציפות ברירית הפה. הסיבות להופעתם יכולות להיות רבות ומגוונות למשל:

• טראומה לרירית מנשיכה או מפגיעה בשן חדה או שבורה
• זיהומים ויראליים או חיידקיים
• מחלות אימונולוגיות
• אלרגיות למזונות או תרופות

כיבים יכולים גם להופיע כנגעים אדומים כואבים הנגרמים בשל הידקקות של הרירית בפה, , כוויות ממזונות חמים, טראומה לרקמה, כוויה כימית, גירוי כרוניזיהוי הסיבה להופעת הכיב מאפשר טיפול ממוקד – הסרת הגורם הטראומטי, טיפול בזיהום או התאמת תזונה. כיב בודד שלא נרפא תוך שבועיים עלול להיות ממקור ממאיר ומחייב בדיקה מיידית.

נגעים תגובתיים ופיברומה

נגעים תגובתיים מתפתחים כתגובה לגירוי כרוני או פגיעה חוזרת ברקמות הפה. הסוג הנפוץ ביותר הוא פיברומה – גידול שפיר שמורכב מרקמת חיבור ומתפתח בעקבות טראומה חוזרת או גירוי מתמשך מתותבות לא מותאמות, שן חדה או הרגל נשיכה של הלחי. הנגע מופיע כגוש חלק בצבע ורוד או לבן, בדרך כלל על רירית הלחי, השפה או הלשון. האבחון נעשה על ידי בדיקה קלינית ובמקרים מסוימים ביופסיה לאישור האבחנה. הטיפול כולל הסרה כירורגית פשוטה של הנגע והסרת הגורם המגרה. ללא הסרת הגורם- לרוב הנגעים לא חולפים מעצמם,. נגעים תגובתיים נוספים כוללים גרנולומה פיוגנית  (PYOGENIC GRANULOMA)- גידול שפיר אדום המדמם בקלות, המופיע לעיתים בנשים בהריון או כתוצאה מגירוי מקומי.

מתי חובה לפנות לבדיקה רפואית?

ישנם סימנים מסוימים שמחייבים פנייה מיידית לרופא או רופאת שיניים מומחים לרפואת הפה. הכלל העיקרי הוא שכל נגע או פצע בחלל הפה שלא נרפא תוך עשרה עד ארבעה עשר ימים מחייב בירור מקצועי. סימנים נוספים שדורשים התייחסות כוללים פצע בשפתיים או בפה שלא נעלמים, כיב מתמשך, תזוזת שיניים ממקומן, קושי בלעיסה ובבליעה, כאבי אוזניים ללא סיבה ברורה, ושינוי בצבע או במרקם של רקמות הפה. גם נפיחות מתמשכת, דימום ללא גורם ברור, או תחושת חוסר נוחות מתמדת בפה הם סימנים שדורשים בדיקה. חשוב לזכור שגילוי מוקדם של נגעים חשודים, במיוחד טרום ממאירים או ממאירים, יכול להציל חיים ולשפר משמעותית את הפרוגנוזה והצלחת הטיפול.